<h1>ארחות חיים הלכ' טומאה סימן ח'</h1>
<h2>דף מד.</h2>
כתוב בספר היראים חרב הרי היא כחלל ואפילו נטמא באהל המת וכ"ש אם נגע בו הילכך צריכין להזהר שלא לטמא בחרב שנטמא במת בין במגע בין באהל. כתב הר"ם במז"ל כלים שנטמאו במת בין במגע בין באהל הרי הן לנוגע בהן כנוגע במת עצמו. מה המת [מטמא הנוגע בו בין אדם בין כלים טומאת שבעה אף כלים שנטמאו במת טמאין טומאת שבעה שנאמר בחלל חרב או במת. מפי השמועה] למדו שהחרב כמת והוא הדין לשאר כלים. בין כלי שטף בין כלי מתכות ובגדים. ומנין שכלים שנגעו באדם [שנגע בכלים] שנטמא[ו] במת טמאים טומאת שבעה שהרי הוא אומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא בגדים טומאת שבעה. נמצאת למד שאדם שנגע במת ואדם באדם אחר [הראשון טמא טומאת שבעה והשני טומאת ערב] (השנים טמאין טומאת שבעה והשלישי בין אדם בין כלים שנוגע בשני טמא טומאת ערב). וכן כלים שנגעו במת וכלים בכלים שניהם טמאים טומאת שבעה והשלישי [בין אדם בין כלים טמא] טומאת ערב. כלי חרס שנגע במת או שהיה באהל המת טמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס אחר ולא שאר כלים לפי שאין כלי חרס נעשה אב הטומאה לא במת ולא בשאר טמאות וזהו דין תורה אע"פ שהוא קבלה. זה כלל גדול בטמאות כל אב הטומאה מטמא אדם ובגדים וכלים בין כלי שטף או חרס או מתכות וכל המטמא אדם וכלים בנגיעה הרי הוא אב הטומאה. וכל ולד הטומאה מטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים בין כלי חרס בין שאר כלים ובגדים. כל הנוגע באב הוא הנקרא ראשון והנוגע בראשון נקרא שני והנוגע בשני נקרא שלישי והנוגע בשלישי נקרא רביעי והראשון ושל מטה הימנו נקראים ולד הטומאה ע"כ. עוד כתב ז"ל כהן שנכנס לבית הקברות או לאהל המת בשגגה ואחר שידע התרו בו וקפץ ויצא פטור. ואם ישב שם כדי השתחואה לוקה. ומת תופש ד' אמות שלו לטומאה וכהן שנכנס לתוך ד' אמות שלו מכין אותו מכת מרדות. וכן אם נכנס לבית הפרס או יצא לחוצה לארץ או נטמא לדם תבוסה או בגולל ודופק וכיוצא בהן מכין אותו מכת מרדות לפי שהן אבות מדבריהם. אבל אם נכנס לבית הקברות לוקה מן התורה. ומותר לו ליכנס לבית הפרס [או לחוצה לארץ] לדבר מצוה כגון שהלך לישא אשה או ללמוד תורה אם אין שם דרך אלא הוא. וכן מתטמא בטומאה מדבריהם לכבוד הבריות כגון אם הלך אבל לבית הפרס הולך אחריו לנחמו פירוש בית הפרס שדה שנחרש בו קבר ועד כמה עד מאה אמה לכל רוח דילמא איכא עצם כשעורה אי נמי פתוך ביה עפר בית הקברות. וכן מדלגין על גבי ארונות של מתים לקראת מלכים ואפילו מלכי גוים שאם יזכה יבחין מה בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם וכן כל כיוצא בזה. וכן מתטמא בטומאה של דבריהם לדון ולערער עם הגוים מפני שהוא כמציל ידם. וכל המטמא כהן במזיד לוקה.
